גולשטיין נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

העובדות:

התובע, יליד 3.10.1956, נפגע בתאונה שארעה ביום 11.7.07 (להלן: האירוע"). התובע נפגע בבוהן רגלו הימנית. הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), אשר קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% עקב האירוע.

התובע טוען, כי האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). בתביעה זו הוא עותר לקבלת פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, בהתאם לחוק הפלת"ד. מנגד טוענת הנתבעת, כי האירוע אינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

הצדדים חלוקים גם בשאלת שיעור נזקיו של התובע.

נסיבות האירוע פורטו בתצהירו של התובע (ת/1) ובעדותו בבית המשפט. התובע מסר, כי ביום 11.7.07, בשעות הצהרים, הגיע למחסני חברת "תנובה" (להלן: "תנובה") ברחובות במסגרת עבודתו כנהג משאית, וזאת לצורך העמסת סחורה. עם הגיעו למקום החנה את המשאית בנסיעה לאחור, עד שארגז המשאית נצמד לרציף המחסנים. הוא כיבה את המשאית וירד ממנה. בהתאם להנחיות תנובה, עליו לשים "נעליים" לגלגלי המשאית (להלן: "הנעליים") לפני עזיבתה, ואז לנעול אותה, למסור את המפתחות לסדרן, ולהמתין להעמסתה על ידי עובדי תנובה (ראה: עמ' 8 שו' 11-32 ועמ' 17 שו' 12-19 לפרוטוקול). לאחר שירד מן המשאית ניגש התובע לתא הכלים, שדלתו נמצאת מחוץ למשאית, ליד דלת הנהג (ראה שרטוט ת/2 ששרטט התובע במהלך עדותו), וזאת על מנת להוציא ממנו את הנעליים. תוך כדי פתיחת תא הכלים לצורך הוצאת הנעליים נפל על כף רגלו הימנית של התובע המגבה (להלן: "הג'ק") של המשאית.

בסיכומיה הפנתה הנתבעת לסתירה בגרסתו של התובע, שכן בהודעתו למל"ל (נ/2) מסר התובע, כי הג'ק החליק מידו ונפל על רגלו, בעוד שבתצהירו מסר, כי הג'ק נפל מתא הכלים על רגלו. אינני סבורה כי נדרשת במקרה זה הכרעה בין הגרסאות, שכן איני סבורה שלעובדה זו משמעות בכל הנוגע לשאלה האם מדובר בתאונת דרכים אם לאו.

דיון:

הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד כוללת מספר חלופות. החלופה שברישא מגדירה "תאונת דרכים" כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

"שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק הפלת"ד, בחלקה של ההגדרה הרלבנטי לענייננו, כ"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו ...".

סיפת ההגדרה, שאף היא רלבנטית לענייננו, קובעת: " ... ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם באה התאונה בגדר "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בסעיף זה. התובע טוען, כי נפגע עקב וכתוצאה מפעולה "המהווה חלק או פעולת לוואי לנסיעה ברכב או החנייתו" (סעיף 6 לסיכומי התובע). ואילו הנתבעת טוענת, כי מדובר בפעולת לוואי לטעינת המטען, אשר מוחרגת במפורש מהגדרת השימוש, ולא בשימוש "למטרות תחבורה", כנדרש בהגדרת המונח "תאונת דרכים".

המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה, איפוא, האם הוצאת הנעליים לשם הנחתן לגלגלי המשאית מהווה פעולת לוואי ל"נסיעה" או ל"החנייה", שהינן פעולות הנכללות בהגדרת השימוש, או שמא מדובר בפעולת לוואי לטעינת המטען, אשר מוחרגת מהגדרת השימוש. מעדות התובע עולה, כי הנחת הנעליים נדרשת על פי הנחיות תנובה לנהגי המשאיות כתנאי להעמסת המשאית על ידי עובדי תנובה (ראה סעיף 4 לתצהירו ת/1). עדות התובע בנושא זה נתמכה בעדותו של גלעד יוסף, שעבד אף הוא כנהג אצל מעבידו של התובע. התובע מסר בעדותו, כי הנחת הנעליים נדרשת "כדי שהמשאית לא תזוז" בזמן ההעמסה, שכן לצורך ההעמסה עולה מלגזה על המשאית (ראה עדות התובע בעמ' 10 שו' 5-7 לפרוטוקול).

ההלכה הפסוקה לאחר תיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד משנת תשנ"א (1992) קובעת, כי הרשימה של דרכי השימוש הקבועות בחוק הפלת"ד היא רשימה סגורה. אפנה בענין זה לדבריו של המשנה לנשיאה ריבלין, בהסכמת השופטים ד' חשין ונאור,ברע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' יעקב ינטל (29.10.07) (להלן: "ענין אגד"):

"דעתי שלי היא שההבחנה בין "שימוש עיקרי" ל"שימוש לוואי" שנועדה להרחיב את הגדרת "השימוש ברכב" שוב אין לה נפקות, שכן ההבחנה הברורה היום היא בין דרכי שימוש הכלולות ברשימה הסגורה של "דרכי השימוש בחוק לבין אלה שאינן בה" (השוו: א' ריבלין, תאונות הדרכים - דרכי הדין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, 1998, עמ' 156)" (סעיף 7 לפסה"ד).

באשר לשאלה, אימתי תחשב פעילות מסוימת כקשורה לנסיעה עצמה, נפסק בענין אגד:

"פעילויות רבות אשר חיוניות לביצוע הנסיעה מצויות על רצף הפעולות שמסתיים בנסיעה ממש. הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע נסיעה מהווה חלק אינטגרלי מ"הליך הנסיעה" עד כדי שיש לראות בה "נסיעה" אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים, ובכלל זה: הקירבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה והתפיסה כוללת של מתחם הסיכון התעבורתי. כך, למשל, דרכו של הנהג לאוטובוס - אשר חיונית לצורך ביצוע הנסיעה - לא מהווה חלק מה"נסיעה". כך גם פתיחתו של שער מוסך, או הרמתו של מחסום ביציאה ממנו (ראו הדוגמאות שמביא השופט י' טירקל בפסק הדין בעניין מכלי מלט הנ"ל)" (פסקה 7 לפסק הדין).

ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (8.11.07) (להלן: "ענין ביטוח חקלאי") נידון עניינו של נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים. הוא עצר את רכבו, יצא ממנו, ניגש לרכב האחר לשאול לשלומה של היושבת בו, ואז שב למכוניתו והכניס ראשו מבעד לחלון על מנת לשאול לשלום בנו. בעקבות חריקה שנשמעה הוציא את ראשו מן הרכב, ונפגע על ידי רכב אחר. בדחותו את הטענה, כי מדובר בשימוש שעשה הנהג ברכבו, קבע המשנה לנשיאה ריבלין, כי:

"לדעתי, שימושי לוואי שאינם חלק טבעי ואינטגראלי מהמונח "נסיעה ברכב", ואשר אינם נזכרים במפורש בחוק, שוב אינם באים בגדרו לאחר תיקון מספר 8. כאלה הם פעולותיו של הנפגע במקרה זה. התאונה הביאה את הנסיעה לקיצה, הנפגע יצא מן הרכב, התרחק ממנו, ושב לקרבתו. שלב נסיעת ההמשך טרם החל. הנה כי-כן, הנפגע לא נפגע במסגרת השימוש של נסיעה או במסגרת שימוש מוכר אחר" (פסקה 6 לפסק הדין).

פסק דין נוסף בו התעוררה שאלה ביחס למהותן של פעולות הלוואי הכרוכות בנסיעה ברכב הינו רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.09) (להלן: "ענין נביל"). במקרה זה התעוררה השאלה, האם קשירת מטען שהועמס על משאית לקראת נסיעה מהווה חלק מדרך השימוש של "נסיעה ברכב". המשנה לנשיאה ריבלין, בהסכמת השופטים גרוניס וג'ובראן, השיב על שאלה זו בשלילה: